אפצח בווידוי. הכותבת הינה אימתם של יצרני הנעליים לדורותיהם. בעוד שבכל הקשור לבגדים אני מסוגלת לאמץ (כמעט) כל טרנד, גזרה, צבע או הדפס, משוגעים ככל שיהיו, עם כפות רגלי וכיסוייהן אני מטפחת יחסי אהבה-שנאה מבעבעים. אני מסוגלת להתבונן בהערצה בנעליים, אף כאלו הנעולות על כפות רגליים לא אסתטיות, אך בבואי לנעול כאלו, אז חוזרת תחושת החלחלה מחוסר הנוחות והגמישות. אה כן, יש לי פלטפוס.
לכן החלטתי לפרגן קצת לנעליים שעשו לי את היום (דהיינו יום הרכישה), ולא רק אותו:
1. הוואיינס. על פניו מדובר בכפכפים די פשוטים, יש שיגידו אף כעורים. אך אם אתפלצן אומר שמדובר בפליפ-פלופס מא-ממות שמתומחרות בסביבות מא-ה ועשרים ₪, ונוחותן נישאות בפי לכל המעוניין לשמוע. תמורת סכום מינימאלי מקבלים אוורור מקסימאלי ונוחות לא-נורמאלית.
2. קרוקס. לפני שנשמעות מחאות מהיציע הפאשיוניסטי, אומר שלא מדובר בנעליי המנתחים עם החורים (אוי) והבובות הקטנטנות (ואבוי), אלא דווקא בפלטפורמות גבוהות תוצרת קרוקס (דגם ריו), המפליאות בנוחות מפתיעה ביחס ל-7.5 ס"מ גובה הפלטפורמה, וגם בכך שהנעל נראית ממש מגניבה ובכלל לא מקרוקס. שזה דבר טוב, כן?
3. אולסטאר. אמנם עברו שנים אחדות מאז שנעלתי אותן, ואמנם הן מתכווצות במגע עם מים, אבל שנים של חרישה במהלך טיולי בי"ס לא אכזבו, ולא נותר לי אלא לשבח את יכולת השרידה שלהן ולהמליץ לצה"ל לאמץ אותן לשורותיו. הדבר יחולל פלאים בעקומות הגיוס.
4. מליסה. נעל שזה עתה רכשתי, שטוחה עם רצועה שמתלפפת סביב הרגל במראה טיפה גלדיאטורי, אבל כזה שיפה. אציין שבעת המדידה הנעל הייתה נוחה- לא נוחה, אך כמה שעות של הליכה הוכיחו שאמנם מדובר בנעליים מחומר רך (גומי ממוחזר), אבל בכל הקשור לאופי מדובר בנעל קשוחה לאללה. אימצתי.
אָכְזַב - קדס. מי היה מאמין שכה אתאכזב מהמותג הוותיק והטוב (?) הזה. בעת שיטוט תמים קניתי לי זוג קדס שחורות קלאסיות כפי שנעלו סבותינו ואימותינו בעבר. יש לציין שהנעל הייתה נוחה בזמן המדידה ואף הסתובבתי נמרצות ברחבי החנות הקטנה על מנת לוודא זאת, ובכל זאת, ברגע האמת, הנעל אכזבה ובענק. מלבד רוחבה הצר יחסית של הנעל (לא כולנו בלרינות ענוגות, ומצד שני אני רק מידה 9), היא הכאיבה לי בכף הרגל ברמות שלא חוויתי אפילו בזמן נעילת עקבים גבוהים. כמובן שניסיון ההחזרה בחנות לא צלח, כיוון ששרידי הליכה של יום שלם ניכרו עליה. בקיצור- מפח נפש. אמנם עלות הנעליים היא "רק" 180 ₪, אבל אם הייתי רוצה לשלם על כאבים ועינויים למיניהן, לא בטוח שהייתי פונה לכיוון הזה...
ובקיצור... מעכשיו אני נזהרת בקניית נעליים, וחוששת במידה מסוימת לקנות נעליים שאמנם היו נוחות בזמן המדידה, וברגע האמת יהפכו לברוטוס בוגדני.
אמנם ההמלצות הנ"ל (ונהלל) הן לא ייחודיות ואותן נעליים אכן נודעות בנוחותן, ובכל זאת מצאתי לנכון להלל, לשבח, לרומם, לפאר ולקלס את אותן חברות שעושות מאמצים לפרגן לרגל האנושית והנשית, מתוך התחשבות בסדר היום שלנו.
במעמד זה אני מכריזה על מדורת ענק שבמסגרתה נשרוף אלפי נעלי אָכְזַב שהיו נוחות במעמד הקניה ולמחרת הפכו את עורן. ביחד נשים לזה סוף!
נ.ב. המלצות לנעליים מעולות יתקבלו בברכה, אובייסלי.
נ.ב.ב המלצות מפי בעלות פלטפוס, כמוני, יתקבלו בהוקרה ויזכו בברכה על ראשיהן.
לכן החלטתי לפרגן קצת לנעליים שעשו לי את היום (דהיינו יום הרכישה), ולא רק אותו:
1. הוואיינס. על פניו מדובר בכפכפים די פשוטים, יש שיגידו אף כעורים. אך אם אתפלצן אומר שמדובר בפליפ-פלופס מא-ממות שמתומחרות בסביבות מא-ה ועשרים ₪, ונוחותן נישאות בפי לכל המעוניין לשמוע. תמורת סכום מינימאלי מקבלים אוורור מקסימאלי ונוחות לא-נורמאלית.
2. קרוקס. לפני שנשמעות מחאות מהיציע הפאשיוניסטי, אומר שלא מדובר בנעליי המנתחים עם החורים (אוי) והבובות הקטנטנות (ואבוי), אלא דווקא בפלטפורמות גבוהות תוצרת קרוקס (דגם ריו), המפליאות בנוחות מפתיעה ביחס ל-7.5 ס"מ גובה הפלטפורמה, וגם בכך שהנעל נראית ממש מגניבה ובכלל לא מקרוקס. שזה דבר טוב, כן?
3. אולסטאר. אמנם עברו שנים אחדות מאז שנעלתי אותן, ואמנם הן מתכווצות במגע עם מים, אבל שנים של חרישה במהלך טיולי בי"ס לא אכזבו, ולא נותר לי אלא לשבח את יכולת השרידה שלהן ולהמליץ לצה"ל לאמץ אותן לשורותיו. הדבר יחולל פלאים בעקומות הגיוס.
4. מליסה. נעל שזה עתה רכשתי, שטוחה עם רצועה שמתלפפת סביב הרגל במראה טיפה גלדיאטורי, אבל כזה שיפה. אציין שבעת המדידה הנעל הייתה נוחה- לא נוחה, אך כמה שעות של הליכה הוכיחו שאמנם מדובר בנעליים מחומר רך (גומי ממוחזר), אבל בכל הקשור לאופי מדובר בנעל קשוחה לאללה. אימצתי.
אָכְזַב - קדס. מי היה מאמין שכה אתאכזב מהמותג הוותיק והטוב (?) הזה. בעת שיטוט תמים קניתי לי זוג קדס שחורות קלאסיות כפי שנעלו סבותינו ואימותינו בעבר. יש לציין שהנעל הייתה נוחה בזמן המדידה ואף הסתובבתי נמרצות ברחבי החנות הקטנה על מנת לוודא זאת, ובכל זאת, ברגע האמת, הנעל אכזבה ובענק. מלבד רוחבה הצר יחסית של הנעל (לא כולנו בלרינות ענוגות, ומצד שני אני רק מידה 9), היא הכאיבה לי בכף הרגל ברמות שלא חוויתי אפילו בזמן נעילת עקבים גבוהים. כמובן שניסיון ההחזרה בחנות לא צלח, כיוון ששרידי הליכה של יום שלם ניכרו עליה. בקיצור- מפח נפש. אמנם עלות הנעליים היא "רק" 180 ₪, אבל אם הייתי רוצה לשלם על כאבים ועינויים למיניהן, לא בטוח שהייתי פונה לכיוון הזה...
ובקיצור... מעכשיו אני נזהרת בקניית נעליים, וחוששת במידה מסוימת לקנות נעליים שאמנם היו נוחות בזמן המדידה, וברגע האמת יהפכו לברוטוס בוגדני.
אמנם ההמלצות הנ"ל (ונהלל) הן לא ייחודיות ואותן נעליים אכן נודעות בנוחותן, ובכל זאת מצאתי לנכון להלל, לשבח, לרומם, לפאר ולקלס את אותן חברות שעושות מאמצים לפרגן לרגל האנושית והנשית, מתוך התחשבות בסדר היום שלנו.
במעמד זה אני מכריזה על מדורת ענק שבמסגרתה נשרוף אלפי נעלי אָכְזַב שהיו נוחות במעמד הקניה ולמחרת הפכו את עורן. ביחד נשים לזה סוף!
נ.ב. המלצות לנעליים מעולות יתקבלו בברכה, אובייסלי.
נ.ב.ב המלצות מפי בעלות פלטפוס, כמוני, יתקבלו בהוקרה ויזכו בברכה על ראשיהן.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה